תכנון גינות לפי שיטת הוואסטו וודה - פנג שואי הודי.
וואסטו וודה היא שיטת תכנון חלל בית ותכנון גינות, שנובעת מהתפישה שישנו כוח אנרגטי השרוי בחלל ומזין אותו, תכנון נכון של בית ותכנון גינות נכון צריך להתחשב בנתיבי הזרימה של כוח זה הקרוי "פרנה" בכדי להעצים את שוכני הבית והגן, ולא להפך.
וואסטו וודה משמעו מדע - וודה לשכון - וואסטו. זאת שיטה הודית עתיקה שלומדה על ידי הרישים - החכמים הקדמונים, במטרה לעזור לאנשים לתכנן את סביבתם, ובמובן זה היא דומה לפנג שואי הסיני, שגם שם היה ידע עתיק של אנרגיות אדמה ואנרגיות היקום, וזה קיבל את ביטויו בכללים של תכנון שנכנסו תחת הכותרת של פנג שואי.
כשבאים לתכנון גינה על פי הוואסטו וודה, הדבר הראשון שצריך לעשות הוא להגדיר את החלל: החלל האידיאלי הוא מרובע או מלבני. מרובע או מלבן מסמל ומהדהד עם האנרגיות הטבעיות של כדור הארץ, ובנוסף לכך יש בו חלוקה ברורה לאזורים ולכיוונים, דבר שיש לו משמעות רבה בוואסטו וודה. מגרש עגול יכול לגרום לחוסר מנוחה, מגרש משולש יכול לגרום לסיכונים, ולכן עדיף שהגינה תהיה על מגרש מרובע או מלבני שיש בו יציבות ונינוחות, במידה והמגרש בביתנו איננו מתאים להגדרה זו: מרובע, מלבני, ניתן לחלק אותו לכמה חללים משניים שכל אחד מהם ייתן מרובע או מלבן.
לאחר שהגדרנו את חלל הגן כדי גם לתחם את החלל בצורה כלשהי, גדר, או אפילו חבל, שייתן גבולות לאנרגיה של הגן ויבדיל אותו כיחידה אורגנית. חלל זה יהווה את הבסיס להמשך תכנון הגן שלנו. הצורה שבה אנרגיית היקום מתפשטת לחלל זה היא כדמות אדם, יושב ישיבת לוטוס, הנמצא מעל החלל וממלא את כולו, על הציר של צפון מזרח - הראש, דרום מערב - כפות הרגליים. דמות אדם זה מזכירה את דמות אדם קדמון לכל קדומים בקבלה.
האנרגיה האלוהית מופיע קודם כל בדמות אדם, ארכיטיפ אדם, דרך דמות זו היא מתבדלת ומתחלקת, מדמות זו נוצר היקום וכדור הארץ. תפישה דומה נמצא גם בקבלה היהודית. הדבר הראשון שנוצר הוא צלם - דמות אדם קדמון לכל קדומים, מהפתחים שבראשו יוצאים אורות ואלו יוצרים את העולמות הרוחניים שמהם נוצר העולם הפיזי. אצל ההודים דמות אדם זו נקראת וואסטו פורושה. וואסטו פורושה הוא דמות צל מעל כל חלל שאנחנו מתכננים ומחלק ומבדל את החלקים השונים באותו כלל בהקבלה לאיברים של הגוף האנושי. ואסטו פירושו לשכון, פורושה משמעו אדם.
במרכז הגן נמצא ליבו של אדם קדמון לכל קדומים - וואסטו פורושה, ולכן שמים שם מנות לברהמה, הכוח היוצר, הבורא, של כל היקום, או להשאיר את האזור ריק, ולכן בתכנון הגן תתאים בו מדשאה, או משטח פתוח אחר. בצפון מערב הגן נמצאים רגליו, ולכן בתכנון הגן זה מקום טוב לשים עצים כבדים. בצפון מזרח הגן נמצא הראש ולכן בתכנון הגן זה אזור מתאים לשים נביעה של מים, ובכל מקרה כדי להשאיר את הנוף בצד זה פתוח בכדי שיוכלו להיכנס דרכו מראות, קולות, אוויר ורשמים.
בגלל שהראש של ואסטו פורושה נמצא בצפון מזרח נחשבים המזרח והצפון לכיוונים טובים לכניסה. המזרח קשור גם לשמש העולה המסמלת התחלות חדשות, ואת האל אינדירה. הצפון מסמל עושר ונצח. הדרום את האל יאמה, אל המוות, ואילו המערב את וורונה - אל הגורל. בתכנון הגן מתחשבים ב4 הכיוונים.
בוואסטו וודה מלמדים שהטבע נשלט על ידי 3 כוחות הנקראים "גונות", המקבילות למונחים החשמליים של חיובי, שלילי ונייטרלי. הכוח של סאטווה, המקביל לחיובי, מדבר על עקביות והמשכיות. הכוח של טאמאס המקביל לשלילי, מדבר על ניוון ומוות, והכוח של ראגס המקביל לניטראלי מדבר על פעולה ושינוי בין שני הקטבים של החיובי והשלישי, הסאטווה והטאמאס. בתכנון הגן מתחשבים ב3 כוחות אלו.
בגלל שהראש של אדם קדמון לכל קדומים - וואסטו פורושה נמצא בצפון מזרח, הרי שבתכנון הגן זה הוא האזור של הסאטווה, העקביות, בגלל שהרגליים נמצאות בדרום מערב הרי שבתכנון הגן זה האזור של הטאמאס, הניוון והמוות, ושני האזורים של דרום מזרח וצפון מערב, שבהקבלה לדמות אדם קדמון לכל קדומים - וואסטו פורושה נמצאים במקום הידיים, בתכנון הגן הם אזורים של ראגאס, שינוי. דבר זה יבוא לידי ביטוי בצמחיה שנבחר לאזורים אלו.
לסיכום: עד כה דיברנו על 2 נושאים עיקריים בתכנון הגן לפי הוואסטו וודה, והם חלוקת החלל ודמות אדם קדמון לכל קדומים שמצלה על הגן. 2 נושאים אלו עוזרים לנו להבין קצת יותר את עקרונות תכנון הגן העתיקים שלומדו על ידי הרישים של הודו, כמובן שזה מדע רחב ומעמיק שאי אפשר להעביר את כולו במאמר קצר. ומכיוון שמדברים אנחנו על דבר חי ואינדיבידואלי - הגן, הרי שבכל גן התכנון מעט שונה.
